פסטיבל הצגות היחיד המפורסם "תיאטרונטו" שייסד יעקב אגמון ז"ל, יתקיים גם השנה ב-2026 בפעם ה-34 במספר, בחול המועד פסח בין התאריכים 14-16 באפריל בתיאטרון יפו ברחוב טיילת מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה. על הניהול האומנותי אחראית גילה אלמגור-אגמון, יחד עם שמעון מימרן ודניאל כהן לוי.
הפסטיבל יציג שבע מונודרמות חדשות. אחת המסקרנות היא ההצגה "אני מכיר רק אחד שמתנהג ככה" מאת אורי סעדה, שעוסקת בזעם משפחתי העובר בין שלושה דורות של גברים במשפחת סעדה. המופע בוחן את מקורות הזעם והדרכים להשתחרר ממנו דרך סדרת מונולוגים כתובים כיומן אישי.
ההצגה "בואו נעביר נושא" בביצועה של אפרת בלשן, מספרת על אישה המתמודדת עם מות אמה ועם הירושה החומרית והרגשית שהותירה אחריה. זהו מופע פרפורמנס הומוריסטי ועצוב שבו היא מנסה להעלות את אמה באוב כדי להחליט כיצד להמשיך הלאה. "געגוע (SAUDADE)" מבית תיאטרון המשולש, מציג את סיפורו של פאולו שגדל בברזיל עם שתי אימהות ועלה לישראל. בהצגה מלאת הומור ודמויות צבעוניות, פאולו מתמודד עם שאלות של זהות, כאב וגעגוע.
"הוא ורבינוביץ'" בביצועו של גילי עברי מביא את דמותו של יוחנן רבינוביץ', פקיד רכבת הנשלח להסביר על תקלה בתחנה. תוך כדי המתנה, נחשפת דמות מורכבת המשלבת הומור וכאב. "עם קצת עזרה מידידיי" בכיכובו של דליק ווליניץ מספר על דוד, נגר בן 72, שלא החמיץ אף מלחמה מאז יום כיפור ומשתוקק להתנדב למלחמה, בעודו מבטיח לנכדתו לבנות סוס נדנדה.
"רחם" בביצועה של אפרת ארנון מציגה אם ששכלה את בתה החיילת בטבח 7.10 ומגיעה לרשות האוכלוסין כדי לאמץ את שמה של בתה. ההצגה חושפת את השכול על גווניו השונים. "תכנית כבקשתך" בביצועה של שרה פון-שוורצה היא מחזה ללא מילים המציג ערב בחייה של אישה בודדה בשנות ה-50 לחייה, המנסה למלא את זמנה בשגרה יומיומית בדירתה הקטנה.
בתוכנית "קצרנטו" משתתפות תשע הצגות קצרות. ההצגה "תחייה" בביצועה של חנה אזולאי-הספרי מספרת על אישה בת 60 הנדרשת על ידי בנה להיכנס לאתרי הכרויות, למרות זכרונות טראומטיים מזוגיות אלימה. ההצגה "נמוך שמנמן עם תלתלים" בביצועו של איתי סלהוב, מתרחשת רגע אחרי גירושי הוריו, כשהבן מוקף בארגזים ובקלטות ישנות, מנסה לעשות סדר בחפצים, בזכרונות ובעצמו.
"בא לי לבאלי" עם שיר שאלתיאל מציגה את מעיין שמגיעה לנתב"ג נחושה לטוס לאינדונזיה כדי להשיב את בן זוגה לשעבר שעזב את הארץ בעקבות המלחמה. "ערב החג של דב קליינר" בביצועו של גיל וסרמן מספר על קשיש בן 84 היוצא מביתו בערב ראש השנה על מנת שלא לחזור, אחרי שאשתו נפטרה וילדיו באמריקה התנכרו לו.
"שמן אחרי המלחמה" בביצועו של סהר עודאי מציג אדם שנעצר אחרי שנכח בהפגנה ומאמין שמעצרו קשור למשקלו, וההצגה "רמזורן" בביצועו של ינאי פרי הוא מופע רחוב על בנאי זקן ובובת כלה המופיעים ברמזורים ומנסים להצחיק נהגים עצובים, מתמודדים עם משטרה ומלחמה.
"סוסי קרוסלה" בביצועו של שלמה וישינסקי מביא את סיפורו של מאיר, סב שאיבד את נכדו במלחמה ומשוטט ברחובות עם כלב עזוב שנדבק אליו. "קיקר-פוטלוד-וליכטויך" בביצועה של רוזה לגר מספרת על הולנדית המנסה להשתלב בישראל, תוך מפגשים עם דמויות מגוונות. ההצגה "פחדים ותנוחות אחרות" בביצועה של אינה אלצין תציג מסע בין חומות הפחדים שפיתחה בילדותה הסובייטית.
בנוסף, ה"תומשיה" תארח שש הצגות: "גדליה" מאת ירון אדלשטיין, עיבוד למחזה "בארטלבי" המועבר לסדנת סופרי סת"ם ירושלמית; "כל אחד והמים שלו" בביצוע יולי סקר על חייל שמקבל חופשה לאחר שאביו לקה בהתקף לב; "באיכן שפועם ליּבך" בביצוע דניאל סבג, על מורה לתיאטרון המתמודד עם סיוטים מהעבר; "ללעוס בזוקה בארון" עם עדי שניר, סיפור על ילדה ממשפחה חסידית היוצאת לדרך משלה; "מיינדפאק (מסיבת ניצחון אוטוביוגרפית)" בביצוע אורית זפרן המזמינה את הקהל למסיבת ניצחון על הנאצים; ו"תומשבעל-פה" – מופע סטנד-אפ של תומר שרון (תומש).
פסטיבל תיאטרונטו ממשיך לשמש במה חשובה ליוצרים ויוצרות בתיאטרון הישראלי, ומאפשר לשחקנים "להתבלט ולקבל החלטות נועזות ולעמוד ביחידות על הבמה", כפי שמציינת גילה אלמגור-אגמון. למרות הימים הקשים של מלחמה וצער, הפסטיבל מתקיים כהבטחה להמשכיות של תרבות ויצירה. במהלך השנים, תיאטרונטו הפך למותג המזוהה עם יפו העתיקה והוא מהווה אבן שואבת ליוצרים ולאוהבי תיאטרון מכל הארץ. רבים מהמשתתפים בפסטיבל לאורך השנים הפכו לשמות מובילים בתיאטרון הישראלי, וזכו בפרסים על עבודתם, כמו פרס התיאטרונטו על-שם ניסים עזיקרי ופרס בחירת הקהל על-שם השחקנית הצעירה תרין שלפי ז"ל.