תיאטרון הבימה הוא התיאטרון הלאומי של ישראל הממוקם בתל אביב, זוכה פרס ישראל לשנת 1958 וחבר ב"איחוד תיאטרוני אירופה". הבימה זכתה להכרה כתיאטרון לאומי עוד מראשית דרכה בארץ ישראל, עת התבססה כתיאטרון עברי ייחודי למול תיאטראות נוספים שפעלו באותה עת.

כבר ב-1958 הוכרז הבימה רשמית כ"התיאטרון הלאומי של ישראל" והחל לקבל מענק שנתי מהמדינה, ובאותה שנה אף זכה בפרס ישראל בתחום התיאטרון. מעמד זה של הבימה כמוסד תרבות לאומי התחזק עוד יותר לקראת סוף שנות ה-60, עת הפך מקולקטיב שחקנים לתיאטרון במעמד ממלכתי הנהנה מתקצוב המדינה.

החשיבות הלאומית והתרבותית של הבימה באה לידי ביטוי גם בהיותו חבר באיחוד תיאטרוני אירופה, דבר המעיד על הכרה בינלאומית במעמדו. יתרה מזאת, בשנים האחרונות הועלו הצגות הבימה במרכזים תיאטרוניים חשובים בעולם כמו ורשה, מוסקבה, לונדון וברלין.

עם המעבר של הבימה למשכנה החדש ב-2012, הפך המקום למוקד משיכה תיירותי ותרבותי בתל אביב, המארח קהל רב מדי ערב. רפרטואר הבימה כיום כולל מחזות מקוריים ישראליים לצד קלאסיקות עולמיות, וכן מחזות זמר פופולריים. כל אלה הופכים את המקום לאבן שואבת לחובבי תיאטרון מכל הסוגים.

כפי שניתן לראות, הבימה מהווה מוסד תרבות לאומי חשוב ביותר בישראל, הזוכה להכרה בינלאומית רבה ומושך קהל רב אליו. מעמד זה נבע בראש ובראשונה מהיותו תיאטרון עברי חלוצי וייחודי בנוף התרבות בארץ.

פעילות הבימה בגולה והגעתה לארץ ישראל

תיאטרון הבימה החל את דרכו בתחילת המאה ה-20 ברוסיה, וכבר אז התמקד בהעלאת מחזות בעברית. ב-1917 הקבוצה ייסדה באופן רשמי את התיאטרון, וב-1928 הגיעה לארץ ישראל. מאז פעל הבימה כתיאטרון עברי חלוצי ומרכזי בנוף התרבותי של הארץ והמדינה.

התבססות הבימה כתיאטרון עברי בארץ בימי המנדט הבריטי

עם הגעתה לארץ ישראל ב-1928, נאלצה הבימה להתמודד על מעמדה כתיאטרון עברי ייחודי מול תיאטראות עבריים נוספים שפעלו כבר באותה עת בארץ, ובראשם תיאטרון "אוהל". עם זאת, הבימה שמרה על מעמד מיוחד הודות להיותה קבוצה ותיקה ומגובשת, שפעלה כקולקטיב בו כל שחקן היה שותף לרווחים ולקבלת ההחלטות.

כבר מראשית שנות ה-30 החל הבימה לשים דגש על העלאת מחזות מקוריים בעברית, וב-1937 אף הועלה המחזה המקורי הראשון מחיי הארץ "שומרים". ב-1942 זכתה להצלחה ההצגה "האדמה הזאת" מאת אהרן אשמן, שעסקה בחיים במושבה חדרה.

החל מאמצע שנות ה-30 החלו להצטרף לשורות הבימה שחקנים צעירים שהוכשרו באולפן הסודי למשחק של צבי פרידלנד. שחקנים אלה מילאו תחילה תפקידים קטנים אך בהמשך תפקידים מרכזיים, ויחד עם שחקני הדור הוותיק יצרו את הדור הבא של הבימה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, העלתה הבימה מחזות שעסקו באנטישמיות וברדיפת יהודים, כמו "המגפה הלבנה". מחזות אלו שיקפו את האווירה באותם ימים קשים.

הבימה שמרה על מעמדה כתיאטרון עברי חלוץ ומרכזי לאורך שנות המנדט, והניחה את היסוד להמשך פעילותה הענפה גם בימי המדינה. שילוב של שחקנים ותיקים וצעירים, יחד עם העלאת מחזות מקוריים, סייעו לה להתבסס בנוף התרבותי הייחודי של התקופה.

בית הבימה – הקמה, שיפוצים ושינוי פני המבנה לאורך השנים

עם הגעת חברי הבימה לארץ עלתה שאלת הקמת בית קבוע לתיאטרון. ב-1933 הוקצב לבימה מגרש בתל אביב לשם כך, וב-1935 הונחה אבן הפינה למבנה על פי תוכניות האדריכלים אוסקר קאופמן ואויגן שטולצר. אולם רק ב-1945 נחנך חלקו הראשון של הבניין, והמבנה כולו נפתח באופן רשמי רק ב-1946.

מראה בניין בית הבימה שונה פעמים רבות לאורך השנים באמצעות שיפוצים ותוספות שביצעו האדריכלים דב כרמי, צבי מלצר, דוד דה מאיו ויהודה לנדאו. בתהליך זה נוספו לבניין מרפסות, גרם מדרגות חיצוני, קיר מסך מזכוכית ואולם נוסף.

ב-2007 החל פרויקט שיפוץ נרחב של מבנה הבימה בתכנונו של האדריכל רם כרמי, שכלל בנייה מחדש של רוב חלקי המבנה. הפרויקט הושלם ב-2011, וכלל תוספת של מעטפת זכוכית, הרחבה ניכרת של המבואות ושדרוג האולמות והתשתיות.

מאז חנוכת המבנה המשופץ הפך בית הבימה למוקד משיכה תיירותי ותרבותי בולט בתל אביב. כיום יש בו 4 אולמות תיאטרון, והמקום מארח קהל רב מדי ערב להצגות השונות.

הבימה כיום – פעילות ומעמד

לאחר השיפוץ המקיף שעבר בית הבימה והמעבר למשכן החדש ב-2012, הפך המקום למוקד תרבותי מרכזי ופופולרי בתל אביב. מדי ערב מתקיימות באולמות הבימה הצגות תיאטרון מול אולמות מלאים.

רפרטואר התיאטרון כולל כיום מגוון סוגות וז'אנרים: מחזות מקוריים ישראליים עכשוויים לצד קלאסיקות בינלאומיות, מחזות זמר פופולריים ועוד. כמו כן מועלות הפקות של הקבוצה הצעירה בהנהלת שי פיטובסקי.

מעמדו של הבימה כמוסד תרבות לאומי ובעל חשיבות בינלאומית התחזק בשנים האחרונות, כפי שבא לידי ביטוי בהצגת מחזותיו בערי בירה אירופיות ובכהונת מנהלו האמנותי אילן רונן כנשיא איגוד תיאטרוני אירופה.

עם זאת, בשנים האחרונות התיאטרון מתמודד עם משבר כספי נמשך, שהוביל בשנת 2019 למינוי נאמנים מטעם בית המשפט. נכון להיום המצב הכספי עדיין רעוע, אך הפעילות האמנותית של הבימה נמשכת כסדרה עם אולמות מלאים מדי ערב.

כמה מההצגות הפופולריות והבולטות שהועלו בתיאטרון הבימה לאורך השנים:

"הדיבוק" – מחזה מאת ש. אנ-סקי שהועלה לראשונה ב-1922 וזכה להצלחה רבה. ההצגה, בכיכובה של חנה רובינא, הועלתה שוב ושוב במשך השנים בגלגולים שונים. המחזה מזוהה מאוד עם הבימה.
"בערבות הנגב" – מחזה מקורי ישראלי מאת יגאל מוסינזון שהועלה ב-1949, בתקופת מלחמת העצמאות. זכה להצלחה רבה ופרסם שחקנים צעירים רבים.
"בוסתן ספרדי" – מחזמר שהועלה ב-1998 לרגל יובל למדינה. זכה להצלחה רבה והפך להצגה המועלית ביותר בתולדות הבימה, עם למעלה מ-2,500 הצגות.
"הסוחר מוונציה" – מחזה קלאסי מאת שקספיר שזכה להפקה מושקעת ומרשימה בבימה בשנים האחרונות.
"אנה פרנק" – הצגה משנת 1952 המספרת את סיפורה של אנה פרנק ויומנה. ההצגה עוררה הדים רבים באותן שנים.
"גבירתי הנאווה" – מחזמר שהועלה בשנים האחרונות וזכה להצלחה רבה אצל הקהל הישראלי.
"הקמצן" – קומדיה קלאסית מאת מולייר שזכתה לביקוש גבוה ולשבחי הביקורת עם העלאתה בבימה ב-2016.
"עוד חוזר הניגון" – מחזמר המבוסס על שיריו של נתן אלתרמן שמשך קהל רב בעת הצגתו בשנים האחרונות.
"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" – מחזה קלאסי ישראלי מאת נתן אלתרמן וסשה ארגוב שזכה להצלחה רבה בהעלאה מחודשת בשנים האחרונות.
"קוריולנוס" – טרגדיה מאת שקספיר שהועלתה בבימוי מרשים וזכתה לשבחי הביקורת ולהצלחה אצל הקהל.
"יהוא" – מחזה ישראלי חדש מאת גלעד עברון שזכה להצלחה רבה ולאהדת הקהל הצעיר במיוחד מאז עלייתו לבמות הבימה ב-2019.